Vayedaber

תְּנָא אַזֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ

Traduction

The Gemara answers: The tanna of that baraita relies on the phrase: ''This is the law of the burnt offering [ha’ola]: It is that which goes up on its firewood upon the altar all night unto the morning'' (Leviticus 6:2), a seemingly superfluous general phrase which is interpreted homiletically to include the halakha that any item that ascends [ola] upon the altar shall not descend from it, even if it was disqualified. The verse is the actual source for the halakha of the baraita, whereas the case of a private altar is cited merely in support of this ruling. Accordingly, the baraita does not contradict the opinion of Rav Shimi bar Ashi.

Rachi non traduit

תנא אזאת תורת העולה קאי. תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והאי דנקט במה אסמכתא וסימנא בעלמא:

תָּנֵי רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה קַמֵּיהּ דְּרַב כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים כְּשֵׁרִין וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה אֲמַר לֵיהּ רַב עָלוּ וְעָלוּ

Traduction

§ The Gemara cites another discussion concerning the sheep of Shavuot. Rabba bar bar Ḥana taught a baraita before Rav: In a case of the two sheep of Shavuot where one slaughtered them for the sake of rams and not for their own sake, they are valid offerings, but they do not satisfy the obligation of the owner, i.e., the community, to sacrifice these offerings. Rav said to Rabba bar bar Ḥana: That is not so; rather, the sheep certainly satisfy the obligation of the community.

Rachi non traduit

לשום אילים. דאמר הריני שוחטן לשום אילים:

לבעלים. צבור:

אָמַר רַב חִסְדָּא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בִּכְסָבוּר אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשׁוּם כְּבָשִׂים שֶׁהֲרֵי כְּבָשִׂים לְשׁוּם כְּבָשִׂים נִשְׁחֲטוּ

Traduction

Rav Ḥisda said: The statement of Rav is reasonable in a case where one thought that they were rams when he slaughtered them, and nevertheless slaughtered them for the sake of lambs. In such a case, it makes sense that they satisfy the community’s obligation since the lambs were slaughtered for the sake of lambs.

אֲבָל כְּסָבוּר אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים לָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה וְרַבָּה אָמַר עֲקִירָה בְּטָעוּת לָא הָוְיָא עֲקִירָה

Traduction

But in a case where he thought that they were rams when he slaughtered them, and therefore slaughtered them for the sake of rams, they do not satisfy the community’s obligation, even though they were actually lambs. This is due to the fact that the erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, despite the fact that it was done in error. But Rabba said: The erroneous uprooting of the status of an offering does not constitute uprooting.

Rachi non traduit

עקירה בטעות. כגון האי דאי הוה ידע דכבשים נינהו הוה שחיט להו לשם כבשים:

Tossefoth non traduit

עקירה בטעות הויא עקירה. צ''ע הא דתניא בתוספתא בפרק קמא דזבחים כבשי ציבור ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לציבור לשם אילים אילים של ציבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הויא עקירה ושמא משום שלמי נדבה קאמר ותנא הוא דלא מפרש:

אָמַר רָבָא וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַיָּיבִין הָא שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין וְתָנֵי עֲלַהּ פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל

Traduction

Rava said: We raise an objection to our own ruling concerning this halakha from that which was taught in a mishna (Gittin 54a): In a case of priests who disqualified an offering through improper intention in the Temple, by expressing, while sacrificing the offering, the intention to eat it after the appropriate time, if they did so intentionally, they are liable to pay the value of the offering to its owner, who must now bring another offering. It follows, therefore, that if the priests did so unintentionally they are exempt. And it is taught concerning this case in a baraita: Even though they slaughtered it with improper intent unintentionally, their act of improper intention renders the offering piggul, despite the fact that they are exempt from paying damages.

Rachi non traduit

ומותבינן אשמעתין. אדידיה גופיה קא מותיב:

מזידין חייבין. לשלם לבעלים דמי קרבן:

פיגולן פיגול. דשוגגין ואין צריך לומר דמזידין:

הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים הַאי שׁוֹגְגִין מְזִידִין הָווּ

Traduction

What are the circumstances in which this is the halakha? If we say that it is referring to a case where the priest knew that the offering was a sin offering, which is eaten for only one day and one night, and nevertheless he intended the offering to be for the sake of a peace offering, which is eaten for two days and one night, and thereby his intention was that it be eaten after its appropriate time, is this considered an unintentional act by the priests? Certainly they were acting intentionally.

Rachi non traduit

ומחשב בהו לשום שלמים. לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה:

Tossefoth non traduit

וקא מפרש בה לשלמים. כלומר לאוכלן שני ימים וכפירוש הקונטרס:

אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר שְׁלָמִים הוּא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים וְקָתָנֵי פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל אַלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה

Traduction

Rather, is it not referring to a case where the offering was a sin offering, which is eaten for only one day and one night, and the priest thought that it was a peace offering and therefore he intended the offering to be for the sake of a peace offering, which is eaten for two days and one night, and thereby his intention was that it be eaten after its appropriate time? And with regard to this case the tanna taught: Their act of improper intention renders the offering piggul. Apparently, this proves that the erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, contrary to the ruling of Rabba.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים וּבְאוֹמֵר מוּתָּר

Traduction

Abaye said to Rava: There is no objection from this baraita, because actually it is referring to a case where the priest knew that it was a sin offering and nevertheless he intended the offering to be for the sake of a peace offering, and his uprooting was done intentionally. Nevertheless, the baraita refers to the priests as acting unintentionally because it is referring to circumstances where the priest says, i.e., he mistakenly thinks, that it is permitted to sacrifice the offering with this intent.

Rachi non traduit

ובאומר מותר. לשנות דהיינו שוגגין:

מֵתִיב רַבִּי זֵירָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל מְנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרוֹת וְעָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה

Traduction

Rabbi Zeira raises an objection to Rabba’s opinion that erroneous uprooting of the status of an offering does not constitute uprooting. A baraita teaches that Rabbi Shimon says: All meal offerings from which the handful was removed not for their sake are entirely valid, and have even satisfied the obligation of the owner, unlike animal offerings slaughtered not for their sake, which do not satisfy the obligation of the owner.

Rachi non traduit

שנקמצו. מחבת ומרחשת שני כלים הם מחבת עבה ומעשיה קשין ומרחשת עמוקה ומעשיה רכין:

Tossefoth non traduit

מתיב ר' זירא ר' שמעון אומר. נראה דר' זירא לית ליה לא כרבה ולא כרב אשי דריש מכילתין (דף ב.) אלא טעמא דנפשיה קאמר כדמשמע ולא מסיק אדעתא קושיא דר''ש אדר''ש וצריך עיון:

שֶׁאֵין הַמְּנָחוֹת דּוֹמוֹת לַזְּבָחִים שֶׁהַקּוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ שֶׁהִיא מַחֲבַת חֲרֵבָה לְשׁוּם בְּלוּלָה מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ שֶׁהִיא חֲרֵבָה

Traduction

This is because meal offerings are not similar to animal offerings. As, in the case of one who removes a handful from a meal offering prepared in a shallow pan for the sake of a meal offering prepared in a deep pan, its mode of preparation proves that it is a shallow-pan meal offering and not a deep-pan meal offering. Since a meal offering prepared in a shallow pan is hard and one prepared in a deep pan is soft, his intention is plainly false. Similarly, if one removes a handful from a dry meal offering, the meal offering of a sinner, which has no oil, for the sake of a meal offering mixed with oil, his intention is plainly false, as its mode of preparation proves that it is a dry meal offering.

Rachi non traduit

חריבה. מנחת חוטא דכתיב (ויקרא ה':י''א) לא יתן עליה שמן:

אֲבָל בִּזְבָחִים אֵינוֹ כֵּן שְׁחִיטָה אַחַת לְכוּלָּן קַבָּלָה אַחַת לְכוּלָּן זְרִיקָה אַחַת לְכוּלָּן

Traduction

But with regard to animal offerings this is not so. There is one mode of slaughter for all of the offerings, one mode of collection of the blood for all of them, and one mode of sprinkling for all of them. Since the only factor that distinguishes between one type of offering and another is the intention of the individuals involved in its sacrifice, their intention is significant. Consequently, if one of the sacrificial rites is performed for the sake of the wrong type of offering, the offering does not satisfy its owner’s obligation.

הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּמַחֲבַת הִיא וְקָא קָמֵיץ לָהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת כִּי מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין מַאי הָוֵי הָא מִיעְקָר קָא עָקַיר לַהּ

Traduction

The Gemara clarifies: What are the circumstances to which Rabbi Shimon is referring? If we say that he is referring to a case where the priest knew that the meal offering was prepared in a shallow pan, and nevertheless he removed a handful from it for the sake of a meal offering prepared in a deep pan, then although its mode of preparation proves that it was prepared in a shallow pan, what of it? In any case he is consciously uprooting its status as a shallow-pan meal offering, changing it to a deep-pan meal offering by means of his intention when he removes the handful.

אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר מַרְחֶשֶׁת הִיא וְקָא קָמֵיץ לָהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת וּטְעָה דְּהָכָא הוּא דְּמַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ הָא בְּעָלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה

Traduction

Rather, is it not referring to a case where the priest thought it was a meal offering prepared in a deep pan and therefore removed a handful for the sake of a meal offering prepared in a deep pan, but he was mistaken, as it was actually a meal offering prepared in a shallow pan? It is specifically here, in this case, that Rabbi Shimon rules that the offering remains valid, since its mode of preparation proves that it is a shallow-pan meal offering, which indicates that in general, erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, contrary the ruling of Rabba.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּמַחֲבַת הִיא וְקָא קָמֵיץ לַהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת

Traduction

Abaye said to Rabbi Zeira, in response to his objection: This objection to Rabba’s opinion is inconclusive, because one can explain that the baraita is actually referring to a case where the priest knew that the meal offering was prepared in a shallow pan, and nevertheless he removed a handful for the sake of a meal offering prepared in a deep pan.

וּדְקָא אָמְרַתְּ כִּי מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ מַאי הָוֵי רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא מַחְשָׁבָה דְּלָא מִינַּכְרָא פְּסַל רַחֲמָנָא מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא לָא פְּסַל רַחֲמָנָא

Traduction

And with regard to that which you said in your question: Although its mode of preparation proves that it is prepared in a shallow pan, what of it, i.e., since he is consciously uprooting its identity, how can it satisfy its owner’s obligation? Abaye answers that Rava conforms to his line of reasoning, as Rava says: The Merciful One disqualifies an offering due to improper intent that is not recognizably false, i.e., when the physical properties of the offering itself do not prove that the intent is mistaken. The Merciful One does not disqualify an offering due to improper intent that is recognizably false. Consequently, if one removes a handful from a shallow-pan meal offering for the sake of a deep-pan meal offering, even if he did so consciously, the offering remains valid and satisfies the owner’s obligation.

Rachi non traduit

ורבא לטעמיה. דאמר בפרק קמא:

מחשבה דלא מינכרא. אם הוא מכזב אם לאו פסל רחמנא:

מחשבה דמינכרא. שהוא. מכזב לא פסל רחמנא:

מַתְנִי' הַתְּמִידִין אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם

Traduction

MISHNA: Failure to sacrifice the daily offerings does not prevent sacrifice of the additional offerings, and likewise, failure to sacrifice the additional offerings does not prevent sacrifice of the daily offerings. And failure to sacrifice some of the additional offerings on a day when more than one is sacrificed, e.g., if it was both Shabbat and the New Moon, does not prevent sacrifice of the other additional offerings. If the priests did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, nevertheless, they should sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering, as failure to sacrifice one daily offering does not prevent sacrifice of the other. In all of these cases, if they failed to sacrifice one offering, they should still sacrifice the other.

Rachi non traduit

מתני' התמידין אין מעכבין המוספין. מפרש בגמרא:

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם

Traduction

Rabbi Shimon said: When does this halakha apply? It applies at a time when the failure to sacrifice the daily morning offering was because they were prevented from sacrificing it due to circumstances beyond their control or they failed to sacrifice it unwittingly. But if the priests acted intentionally and did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, they should not sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering.

לֹא הִקְטִירוּ קְטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם

Traduction

Incense was burned twice a day, half a measure in the morning and half a measure in the afternoon. If they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלֹא אֶת הַשּׁוּלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם

Traduction

Rabbi Shimon said: And in such a case, the entire measure was sacrificed in the afternoon. The reason for the difference between the daily offerings and the incense is that the daily service on a new golden altar is initiated only with the burning of the incense of the spices in the afternoon, at which time they would burn a full measure. And the daily service on a new altar of the burnt offering, on which the daily offerings were sacrificed, is initiated only with the daily morning offering. And use of a new Table was initiated only with the arrangement of the shewbread on Shabbat, and use of a new Candelabrum was initiated only with the kindling of its seven lamps in the afternoon.

Rachi non traduit

וכולה היתה קריבה. כל המנחה שלם:

שאין מחנכין. בגמ' מפרש מאן דכר שמיה:

אלא בקטורת הסמים. שלימה של מנה ובין הערבים ובגמ' מפרש מנלן:

גְּמָ' בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין מֵרַב חִסְדָּא צִיבּוּר שֶׁאֵין לָהֶן תְּמִידִין וּמוּסָפִין אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֵם

Traduction

GEMARA: The mishna teaches that the daily offerings and the additional offerings each do not prevent fulfillment of the mitzva with the other. Concerning this, Rabbi Ḥiyya bar Avin raised a dilemma before Rav Ḥisda: In the case of a community that did not have the resources to sacrifice both the daily offerings and the additional offerings, which of them takes precedence over the other?

הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא תְּמִידִין דְּיוֹמֵיהּ וּמוּסָפִין דְּיוֹמֵיהּ פְּשִׁיטָא תְּמִידִין עֲדִיפִי דְּהָווּ לְהוּ תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ

Traduction

The Gemara clarifies: What are the circumstances to which Rabbi Ḥiyya bar Avin is referring? If we say that he is referring to a case where the choice is between the daily offerings of that day and the additional offerings of that same day, it is obvious that the daily offerings are given preference, as the sacrifice of the daily offerings is more frequent than the sacrifice of the additional offerings, which are sacrificed only on special occasions, and the daily offerings are also sanctified.

Rachi non traduit

גמ' תדיר ומקודש. תדיר בכל יום ומקודש שהיום יום טוב הוא דאי לאו יום טוב ליכא מוסף ומוספין לא הוו אלא מקודש. לשון אחר תמידין מקודשים קודם מוספים דתמידין קרבי ברישא:

Tossefoth non traduit

תדיר ומקודש. לשון א' פירש הקונט' ביום קדוש וכן משמע בסוף כל התדיר (זבחים דף צא.) אטו שבת למוסף אהני לתמיד לא אהני וקצת קשה דהתם לא מייתי הא והכא לא מייתי ההיא דהתם ולשון אחר פירש בקונטר' אותו שזמנו עכשיו מיקרי מקודש והא דנקט תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא דמשמע דתמיד של בין הערבים קודם למוסף והא לא מקודש הוא התם מטעמא אחרינא דהכי קאמר רחמנא כל היכא דאיכא אחד בבוקר עשה שני בין הערבים:

אֶלָּא תְּמִידִין דְּלִמְחַר וּמוּסָפִין דְּהָאִידָּנָא תְּמִידִין עֲדִיפִי שֶׁכֵּן תָּדִיר אוֹ דִלְמָא מוּסָפִין עֲדִיפִי דְּהָווּ לְהוּ מְקוּדָּשׁ

Traduction

Rather, Rabbi Ḥiyya bar Avin must be referring to a case where they have enough animals for the daily offerings of today and also for either the daily offerings for tomorrow or the additional offerings for today. In such a case, are the daily offerings given preference since their sacrifice is more frequent? Or perhaps the additional offerings are given preference because they are considered more sanctified because they are sacrificed on a holy day.

Rachi non traduit

תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא. כגון דיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מיבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהו לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר:

מוספין דהאידנא מקודש נינהו. דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוו להו מקודש דלמחר חול ל''א מוספין הוו מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר:

אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ הַתְּמִידִין אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין וְלֹא (אֶת) הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה

Traduction

Rav Ḥisda said to Rabbi Ḥiyya bar Avin: The resolution to this dilemma can be derived from that which you learned in the mishna: Failure to sacrifice the daily offerings does not prevent sacrifice of the additional offerings, and likewise, failure to sacrifice the additional offerings does not prevent sacrifice of the daily offerings. And failure to sacrifice some of the additional offerings does not prevent sacrifice of the other additional offerings.

הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִית לֵיהּ וּלְקַדֵּם וְהָתַנְיָא מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה

Traduction

What are the circumstances to which the mishna is referring? If we say that it is referring to a case where the Temple treasury has all of the animals necessary for both offerings, and the only question is in terms of sacrificing one before the other, isn’t it taught in a baraita: From where is it derived that no sacrifice should precede the sacrifice of the daily offering of morning? The baraita continues: It is derived from that which the verse states: ''And the fire upon the altar shall be kept burning thereby, it shall not go out; and the priest shall kindle wood on it every morning; and he shall lay the burnt offering in order on it, and shall cause the fats of the peace offering to go up in smoke upon it'' (Leviticus 6:5).

Rachi non traduit

אילימא דאית ליה. תמידין ומוספין:

וליקדם. קאמר דאין מעכבין זה את זה דאי בעי תמידין קריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא:

העולה. משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות:

Tossefoth non traduit

תלמוד לומר וערך עליה העולה. תימה דבפרק כל התדיר (זבחים דף פט.) נפקא ליה מדכתיב מלבד עולת הבוקר תעשו את אלה מכלל דתמיד קרב ברישא וי''ל דקרא דהכא איצטריך למנחת חביתין דאע''ג דתדיר וכן משמע בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לד.) איברין קודמין למנחה דכתיב וערך עליה העולה ועל כרחך מנחת חביתין קאמר דמנחת נסכים נפקא לן מדכתיב עולה ומנחה כדאיתא לעיל בפירקין (דף מד:) ופר' קמא דתמיד (מנחות דף כח:) נמי אמרינן למימרא דחביתין קדמי והתניא וערך וכו' ומהכא גמרינן לכל מיני דמים דקדמי לחביתין דתנן בפ' כל התדיר (זבחים ד' פט.) העופות קודמין למנחות שהללו מיני דמים ואי לא מהכא מנא ליה הא ומיהו קשיא הכא אמאי לא מייתי מתניתין דלענין מוספין איירי דאין לומר דהכא מיירי דאית ליה ולקדם והתם איירי דלית ליה דהתם נמי איירי דאית ליה דומיא דדם חטאת קודם לדם עולה דתנן התם וי''ל משום דלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא אייתיה מיהו תימה דבהגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) תנן הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא ומפרש בגמרא משום דכתיב מלבד איל הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבוקר הכי נמי דמוספין קרבי ברישא והתניא וערך עליה העולה והשתא ליפרוך ממתניתין דדרשא מהא איפכא דעולת הבקר קדמה ברישא לכך נראה לפרש דמהכא לא נפקא לן אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה איירי ומהתם נפקא לן עבודת דם דכתיב תעשו משמע עשיית הדם ופ' הגוזל [קמא] (ב''ק קיא.) איצטריך לאיתויי האי קרא דהא לא כתיב אלא הקטרה אשה ריח ניחוח קמי תמיד ודלמא הקטרת מוסף קדמה ועשיות בתר הכי (מלבד איכתיבו) כדכתיב (במדבר כח) מלבד עולת התמיד תעשו את אלה תימה למה לי קרא דתמיד קודם למוסף תיפוק לי' דתדיר קודם דאע''ג דקדמי בקרא אמרינן בזבחים (ד' פט.) דמוספי חודש קדמי למוספי ראש השנה אע''ג דכתי' מלבד עולת החדש לבסוף ואי מיפסיל ביוצא ניחא ובסמוך נפקא דלא מיפסיל וי''ל דהיא גופא שמעינן מה עולה שאין לאחר אף על גב דכתיב מלבד לבסוף והא דאמרינן בריש כל התדיר (זבחים דף פט:) יכול יהא חטאת קודמת למעשה עולה משום דכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה ת''ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תהא עולה קודמת לכל מעשיה ת''ל ועשה וגו' הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצים אברי עולה קודמין לחטאת מפני שכולה כליל אלמא בעי לאקדומי אפי' מהקטרה אע''ג דכתיב ועשה דלא משמע אלא עשיית הדם לאו מילתא היא דכיון דגלי גבי תמידין הוא הדין נמי התם אי נמי מוהקריב את אשר לחטאת ראשונה הוה קא דריש דמיניה דרשינן (זבחים דף צ.) זה בנה אב כל החטאות קודמות לעולה אי נמי אי לאו קרא ה''א מאי דבעי בהקטרה מקדים ברישא ותימה למה לי קרא דהעולה בלא האי קרא נמי תיפוק לי מיוקדם דבר שנאמר בו בבקר מדבר שלא נאמר בו אלא ביום דמשמע בעיצומו של יום דמיניה שמעינן בפרק תמיד נשחט (פסחים נח.) דמוספין קרבי עד שש והכי אמרינן פרק אמר להם הממונה (יומא דף לג:) קטורת קודם לאברים יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר וי''ל אהא לא קשיא מידי דאי לאו העולה הוה דרשינן מלבד כדבעי למדרשי' בהגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) אלא אי קשיא לישתוק ממלבד ואי מיפסיל בכך נראה שפיר דמההוא לא שמעינן פסול אי נמי מיוקדם לא שמעי' אלא שמצוה להקדים אבל אם הקדים ושחט יגמור ומהכא שמעינן דלא ותימה הא דאמרינן ריש עירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין ותיפוק לי דא''כ אקדמינהו קודם תמיד דפשטא דמילתא משמע קודם שנפתחו באותו יום וכן נמי לקמן פרק שתי מדות (מנחות דף פט:) עולת תמיד ששחטה שלא לשמה כשרה ואמאי הא קודם תמיד איתעביד מיהו מהתם לא קשיא מידי דשחיטה לאו עבודה היא דלא הויא בכלל עשיה מיהו תימה דאמרינן פ' אמר להן הממונה (יומא דף כט.) ופרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף ק.) לא זו בלבד אמרו אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה ואלילה קאי ותיפוק לי' דקמי תמיד עבדינהו אבל משום קודם פתיחת דלתות ההיכל לא מיפסלי דלא כתיב בהו פתח ושמא כיון דאכתי לא מטא זמן תמיד קרא לא איירי בהכי אי נמי לא מיפסיל בשביל כך כדמסקינן הכא למצוה בעלמא וכן משמע פ' תמיד נשחט (פסחים דף נט:) דעשה דפסח ועשה דאכילת קדשים דחי לעשה דהשלמה דדרשינן עליה השלם כל הקרבנות כולם ואי הוה מיפסל לא שייך ביה דחייה ועליה השלם מהאי קרא (זיקרא ו) דוערך עליה העולה הוא דדרשינן וכיון דהתם לא מיפסל הוא הדין הכא וכן משמע נמי שלהי מי שהיה טמא (פסחים דף צח.) בכור שנתערב בפסח אם חבורת כהנים יאכלו ונתערבו מחיים קאמר מדפריך בגמ' והא אין מביאין קדשים לבית הפסול [ופי' רש''י] והוה ליה למימר ירעו עד שיסתאבו וזמן שחיטת פסח אחר תמיד הוא ואפי' הכי לא מיפסיל הבכור וכן משמע נמי בהאשה (שם דף פח:) חמשה שנתערבו עורות פסחיהן [זה בזה] ונמצאת יבלת באחד מהן [כו'] ופטורין מלעשות (פסח ראשון ו)פסח שני ופריך טובא ונייתי פסח שני וניתני במותר פסח ודחיק טובא לשנויי והשתא אי מפסיל מאי קשיא ליה הא פסח שני זמנו נמי אחר תמיד דלא חשיב ליה בין דברים שבין פסח ראשון לפסח שני ואם כן אי שלמים הוי דמותר הפסח קרב שלמים הא מיפסלי ואין לומר דעשה דפסח דחי לעשה דהשלמה דהא לא הוי אלא ספיקא בעלמא ומיהו קשיא בהכי כיון דאיכא איסורא דאורייתא היכי מקריבין לכתחלה ואין לומר דמשום ספיקת פסח דחי ליה איסורא דאורייתא ותו דמסקינן התם דמשום סמיכה שבקינן ליה דליכא נמי אלא מצוה בעלמא וגבי בכור דוחה נמי (דבמותר הפסח איירי) לכך נראה דודאי בתמיד של שחר דכתיב תעשו הוא דמעכבי עשיות דדם אבל בתמיד של ערב לא מעכבא אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה איירי וכן משמע בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) דמוקי לה בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה אי נמי בבהמה ומעלה ומלינה בראשו של מזבח ואי קרא לא איירי אלא בהקטרה ניחא דלא מעכבא אלא הקטרה דעליה השלם כל ההקטרות כולן משמע אבל אי מתעשו נפיק דמסתבר לאשוויי תמיד של שחר לתמיד של ערב מאי טעמא לא מעכבא נמי עשייה והשתא ניחא דהני איירי בשלא הקטיר התמיד דהקטרת אימורים כל הלילה כדדרשי' לעיל (מנחות דף כו:) וההוא דריש תמיד נשחט דמוקי לה בחטאת העוף לא בעי לאוקומה כי האי גוונא דאם כן מאי דחייה איכא אבל השתא איכא דחייה מדרבנן מיהא גזירה אטו הקטרה מיהו בשמעתין מוכח דלא הוי אלא למצוה ותימה דבפ' אלו דברים (פסחים עג:) אמרינן שחטו ונודע שמשכו ידיהם קודם או שנטמאו ישרף מיד ופריך ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו מחמת מאי הוי ששחטו אחר תמיד של בין הערבים אלמא בהכי מיפסיל וי''ל דהאי דנשרף לפי שלכתחילה אסור להקטירו וממילא יפסל והא דאין מעלה ומלינה דקסבר לינה מועלת בראשו של מזבח ואע''ג דהקטרת אימורים לא מעכב כי אבדו כשר באכילה הני מילי כי איחזו להקטרה אבל הכא הא לא איחזו אי נמי מדרבנן אסור ליזרק ולפירוש זה לא קשיא מידי מה שמביא ריב''א דתניא בתוספתא דפסחים כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד הערב פסולין והשתא אי אמרת דמדרבנן פסילי שלא ליזרק ניחא מיהו הקריבו משמע שהקריב כולו ואדרבה אי בשחטן איירי קשיא קודם תמיד של שחר אפי' אסרינן ליזרק אמאי פסלינן ליה הלא יזרוק היטב אחר התמיד לכך נראה דמדרבנן מיפסיל אפילו הקטיר ועשה הכל ולא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר:

וְאָמַר רָבָא הָעֹלָה עוֹלָה רִאשׁוֹנָה

Traduction

And Rava says in explanation of this derivation in the baraita that the term ''the burnt offering,'' with the definite article, is referring to the first burnt offering of the day, which is the daily offering. Consequently, one may not sacrifice the additional offerings before the daily offering.